פוסטים לפי שכונה: Baker Street

תערוכות בלונדון

עלה עלה שעל העץ

בצער רב וביגון קודר-אפור-רטוב אני נאלצת להודיע על מותו המוחלט של קיץ ‏2014. כבר שבועיים שאלוהים (מי?!) משתינה עליי מלמעלה עם ממטרים משתנים וסביבות של 12 מעלות בלילה, וגם בלי להציץ בתחזית אני יודעת שזה לא הולך להשתנות. כלומר זה כן, לכיוון האפס מעלות, אז אולי עדיף ללטף את הטמפרטורה הדו-סיפרתית הסבירה בזהירות ולדבר אליה יפה יפה, שתשאר עוד קצת. וגם: כדאי להתסכל מסביב ולראות כמה הסתיו הלונדוני מ-המ-הם... המשך »
וינטג' בלונדון

בוהמייני כמוך

אחורה חמש שנים, קצת לפני עידן הג’י פי אס: “סליחה, גבירתי, את יודעת במקרה איפה נמצאת החנות הזאת? אה, ברור. היא מעבר לפינה. סלח לי, אדוני, ידוע לך אולי איפה אני מוצא את הרחוב הזה? כן, ודאי. מעבר לפינה. סילחו לי בבקשה, חבורה בדיונית של סנאים ורדרדי זנב, יש לכם מושג היכן נמצאת הקשת בענן? א-הא, בטח. היא הרי לא באמת שוכנת בתוך ענן – גם היא, למעשה, מעבר לפינה”. זו לא סתם קלישאה שחוקה: באמת שהכל פה נמצא “מעבר... המשך »
שלג באירופה

השחור החדש: הכי לבן

כמו הרבה עסקים, אנשים וטרנדים אופנתיים שמנסים את מזלם בבירה האירופית מדי שנה, גם לשלג קשה להחזיק פה מעמד. בלילה הראשון הוא אמנם לבן ובוהק, רך וענוג, אופטימי ונאיבי – אבל בבוקר שאחרי הוא כבר קרח אפרפר מתכלה, שמציאות עמוסת זיהום אוויר דפקה בו הצילו של ביס. כמה שעות אל תוך הערב, והוא בקושי נחיל מלוכלך ברחוב, שעוברים ושבים מתעלמים מקיומו – הם כבר מזמן עסוקים בשלג הבא, ביום הבא, ובכלל, בדבר הבא. אבל השנה... המשך »

ציפורנייך, נערה

האביזר הכי אופנתי בחורף האחרון בעיר הוא לא מגפי פיפ טואו (סטייל 2010) וגם לא כובע פאייטים בוהק (הכי 07); הוא לא חגורה עבה או דקה (מתי לא) ולא מקל שתוקעים בשיער (מתי כן?!). הוא מגיע בילט-אין, מוכן, מזומן – למעשה, כבר יש לך אותו. ציפורניים, גבירותיי (גם רבותיי, למתקדמים), הן הפריט הנחוץ להשלמת כל הופעה, או יותר נכון – לעשיית כל הופעה. עם שמלת ערב, עם ג'ינס וטי, עם סמרטוטי ג'וגינג, עם כלום ושום דבר, הציפורניים הן שממתגות אותך היום בסולם הפאשוניסטות... המשך »